הקרן פסיבית. המשקיע לעולם לא

בחירת הקרן נמשכת דקות. ההתמודדות עם פחד, ירידות ופיתויים נמשכת עשרות שנים.

מאת ד״ר מיכאל כהן

הלקח ששילמתי עליו פעמיים ב־2008

ב־2008, כשהשוק ירד, מכרתי.

לא מפני שהניתוח שלי השתנה. מכרתי מפני שלא יכולתי לישון.

ידעתי כל מה שצריך לדעת. ידעתי שהשוק נוטה לעלות לאורך זמן, ידעתי שמכירה מתוך פחד היא הטעות הקלאסית, וידעתי בדיוק מה הייתי אומר לאדם אחר שהיה מתייעץ איתי באותו שבוע. את כל זה ידעתי, ומכרתי בכל זאת.

ואז חיכיתי. הירידות נמשכו, וכל כניסה חוזרת נראתה כמו הזדמנות להפסיד שוב. אמרתי לעצמי שאני מחכה לרגע הנכון, לסימן, לוודאות כלשהי.

כשהחלטתי לחזור, השוק כבר עלה במידה ניכרת מהמחיר שבו מכרתי.

שילמתי פעמיים: פעם על המכירה, ופעם, ביוקר רב יותר, על ההמתנה. מה שעלה לי בשתי הפעמים לא היה חוסר ידע. הידע היה שם כל הזמן. מה שלא היה שם זו שיטה שנכתבה מראש, בזמן שהייתי רגוע, ושהייתה אמורה להחליט במקומי כשכבר לא הייתי.

זה מה שהמאמר הזה עוסק בו.

במה הגישה הפסיבית צודקת

הגישה הזאת נעשתה פופולרית מאוד בישראל, ומגיע לה קרדיט מלא. היא אומרת דבר פשוט: קנה מדד רחב, אל תנסה לתזמן את השוק, אל תרדוף אחרי מניות, שלם עמלות נמוכות והחזק לאורך שנים.

זה נכון, וזה עדיף על רוב מה שאנשים עושים בכסף המיועד להשקעה ארוכת טווח. זה עדיף על ניסיון לבחור מניות מנצחות, וברוב המקרים גם זול ופשוט יותר מתיק מנוהל שמנסה להשיג תשואה עודפת אחרי עמלות. אני לא חולק על אף אחת מהאמירות האלה, והספר שלי עומד על אותו בסיס בדיוק.

הבעיה אינה במה שהגישה אומרת. היא במה שהמילה „עצלנים” משדרת.

ומה המילה „עצלנים” מסתירה

היא משדרת שאחרי הבחירה אתה פטור.

בחירת הקרן היא ההחלטה הקלה, והיא לוקחת דקות ספורות. אחריה מגיעות עשרים שנה שבהן אתה נדרש להחליט שוב ושוב, ואף אחת מההחלטות האלה אינה עצלה.

מה תעשה כשהתיק יירד עשרים אחוז, ומה תעשה כשהוא יירד ארבעים?

האם תפקיד גם בחודש שבו הכול אדום, או שתדלג „רק הפעם”?

מה תעשה כשחבר יספר לך על משהו שעלה שמונים אחוז השנה?

כמה פעמים בשבוע תפתח את האפליקציה, ומה זה יעשה לך?

מתי תאזן את התיק, ולפי איזה כלל?

וכאן טמונה הטעות שעשיתי ב־2008: התייחסתי לכל אחת מהשאלות האלה כאילו אענה עליהן כשהן יגיעו. הן הגיעו. עניתי עליהן בפחד, וזה עלה לי בשנים.

המלכודת של האנשים החכמים

יש כאן דבר שלא מדברים עליו מספיק. הידע לבדו אינו מגן עליך, ולפעמים הוא אפילו מפריע.

אדם שיודע הרבה על השווקים מסוגל לבנות לעצמו נימוק מצוין לכל החלטה שהוא רוצה לקבל. כשהוא מפוחד, הוא לא אומר לעצמו „אני מפוחד”. הוא אומר לעצמו שהמצב הפעם שונה, שיש כאן משהו מבני, שהוא רק מקטין חשיפה זמנית עד שהתמונה תתבהר. כל אחד מהנימוקים האלה נשמע כמו ניתוח.

וזו הסיבה שאני חוזר ואומר שהבעיה כמעט אף פעם אינה בחירת הקרן. הקרן שבחרתי ב־2008 הייתה כנראה בסדר גמור. אני הייתי הבעיה.

לכן אחת ההגנות המעשיות ביותר אינה רק ידע נוסף, אלא כלל שנכתב מראש, כשהיית רגוע, ושאינו מבקש ממך להחליט ברגע הקשה. הוא רק מבקש ממך לבצע.

טכניקה אחת ליישום מיידי: סולם הקנייה המדורג

הנה כלל אחד כזה, כתוב עד הסוף, כדי שתוכל להשתמש בו בלי לקנות דבר. הוא עוסק בשאלה הקשה מכולן: מה עושים כשהשוק יורד.

הרעיון פשוט: במקום להחליט בזמן הירידה, אתה מחליט היום ומגדיר תקציב קנייה נוסף, שמופעל במנות כשהשוק יורד.

הבהרה חשובה: זה אינו תחליף לתיק שכבר מושקע ואינו מחליף את ההפקדה החודשית הקבועה. ההפקדות מתוך ההכנסה נמשכות כרגיל, בלי קשר למה שקורה בשוק. הסולם הוא תקציב קנייה נוסף שנקבע מראש, ותפקידו לנהל את הפסיכולוגיה שלך ולא לנחש את השוק.

יש לו מחיר. כסף שממתין במזומן עלול להישחק באינפלציה, ואם השוק ימשיך לעלות הוא עלול להניב פחות מהשקעה מיידית. זו החלפה מודעת: ויתור אפשרי על חלק מן התשואה בתמורה לתשובה כתובה ליום שבו תזדקק לה.

דוגמת הסולם המלאה מן הספר

המספרים הם דוגמה לכלל התנהגותי ואינם המלצה לסכום השקעה. בספר מוצגת גם חלופה המבוססת על ממוצעים נעים. בוחרים שיטה אחת מראש ואינם מחליפים אותה בזמן הירידה.

וגם את זה כתוב: מה אני לא עושה. אני לא מוכר מתוך פחד. אני לא מקטין חשיפה בגלל כותרת. אני לא ממתין לסימן. אני מבצע את מה שכתבתי.

מה קורה כשהתקציב נגמר? הסולם הסתיים. אינני ממציא מדרגה נוספת מתוך לחץ ואינני נוגע בקרן החירום. אני מחזיק, וההפקדה החודשית הרגילה ממשיכה בהתאם לתוכנית. הסולם מתאפס רק לאחר שנרשם שיא סגירה חדש ותקציב הקנייה נבנה מחדש.

שלושה דברים שכדאי לדעת

הראשון: הסולם לא ייתן לך את התחתית. ההשוואה הנכונה אינה מול תחתית שאיש אינו יודע לזהות בזמן אמת, אלא מול מה שהיית עושה ללא כלל כתוב.

השני: לפעמים השוק יפעיל מדרגה ויתקן מיד. תרגיש שנכנסת מוקדם מדי. זה בסדר, כי כלל שעובד רק כשהוא מדויק אינו כלל.

השלישי: הכלל הזה שווה משהו רק אם כתבת אותו כשהיית רגוע. כלל שנכתב תוך כדי הירידה הוא כבר לא כלל; הוא הרגש שלך בתחפושת.

מהסולם הבודד לתוכנית השקעה שלמה

סולם הקנייה הוא רכיב אחד במערכת. הוא נותן מענה לירידות, אך אינו קובע אילו קרנות לבחור, כמה להחזיק בכל אחת, כיצד להימנע מחפיפות ואיך לשמור על עלויות נמוכות לאורך שנים.

בספר „למה לקנות מניות? קנה את כל השוק” בניתי את המערכת המלאה: ליבת התיק והחלקים שמחוץ לה, זיהוי כפילויות נסתרות בין קרנות שנראות שונות ומחזיקות את אותן מניות, משמעות העמלות לאורך עשרים שנה ויישום מעשי עבור משקיעים מישראל.

גם אם לא תקרא את הספר, קח מהמאמר כלל אחד: הקרן שלך יכולה להיות פסיבית. אתה לא. לכן כתוב את החלטותיך היום, לפני שהפחד ינסה לכתוב אותן במקומך.